עבור דרומיים רבים, כולל אותי, קיץ פירושו פירות. אני אוהב אבטיח ופירות יער מכל הסוגים, אבל בחודשים חמים יותר, אני חושק באפרסקים ונקטרינות. ובעוד שאפרסקים נחשבים לפרי הדרומי האיקוני (לצד העגבנייה), מגדלים כאן גם נקטרינות, והן זמינות בשווקי איכרים ובחנויות מכולת. שני הפירות הבשלים והורודים הם רכים ועסיסיים, עם מתיקות דבשית המאוזנת יפה על ידי מעט חומציות. מומחי פירות אמיתיים עשויים להיות מסוגלים להבחין בהבדל בטעם כאשר עיניהם מכוסות, אך עבור כל השאר ההבדל הוא עדין מאוד.
אפרסקים ונקטרינות הם פירות זהים גנטית. לשני סוגי הפירות יש זנים עם גרעינים גדולים (גרעין נדבק לפרי) וגרעינים חופשיים (שבהם הגרעין נפרד מהפרי בקלות). ההבדל היחיד בין השניים הוא השיער הרך על עור הפרי. לאפרסקים יש את העור הזה, ולנקטרינות יש עור חלק. כשמקלפים אותם, אפרסק ונקטרינה נראים די זהים.
מה שאומר שגם אפרסקים וגם נקטרינות ניתנים להחלפה במתכונים, בין אם הם נאפים בעוגה או בפשטידה, מתווספים לסלטים ושייקים, או מחורצים לגלידה. לפעמים אני אבחר בנקטרינות אם המתכון דורש אפרסקים קלופים ואני לא רוצה לטרוח להסיר את העור שלהם. באופן כללי, אני קונה את מה שנראה הכי טוב.
כפי שיודע כל חובב פירות, יש עונות טובות ורעות לאפרסקים ונקטרינות – מזג האוויר בלבד ממלא תפקיד עצום בטעם והמראה של התוצרת. וככל שהקיץ נמשך, הם נוטים להיות מתוקים יותר ויותר. אז תטעמו את הפירות לפני שתקנו אותם אם תצליחו לעשות זאת, ותלכו על המתוק ביותר.
